כבר שנים רבות שהמילה "שקיפות" הפכה לסיסמה לא מחייבת. חברות, תאגידים, מפלגות וכמובן פוליטיקאים רבים מתדהרים במילה שקיפות, כערך עליון בפעילות ובחזון שלהם - אבל בפועל, מוזילים את חשיבותה וזו נשארת מילה ריקה ולא מחייבת. ללא שקיפות - אין דמוקרטיה אמיתית. תופעה נפוצה ומוכרת מאוד במערכות השלטוניות של ימנו, היא להגדיר מסמכים רבים כמסווגים וחסויים לשנים רבות קדימה. הדוגמה הבולטת ביותר של ימינו היא חיסיון ל-30 שנה לכל הדיונים בנושא הקורונה. על מה ולמה? אף אחד לא יודע. מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? מעט מאוד. כמה מסמכים מוסתרים מעיני הציבור בשיגרה? יותר מידי. ואני אומר, שברגע שמצופה מאיתנו לבחור בין המפלגות השונות, כאשר תוכן רב מוסתר אין לנו אפשרות לעשות בחירה מושכלת אמיתית, אלא רק לבחור לפי סיסמאות ריקות בקמפיין הבחירות. המציאות גם מראה, שאף אחד לא מבטיח לנו שיוסר החיסיון במועד הנקוב: אתר "הארץ", אוגוסט 2020, אלפי תיקים נעלמו מארכיון המדינה. מקור >> עופר אדרת, הארץ, אלפי תיקים נעלמו מארכיון המדינה אתר "העין השביעית", אוגוסט 2020. מקור >> איתמר ב"ז, אר...
צמחיית מאכל בעיר. מתוך כספי הארנונה והמיסים שלנו, מיליוני שקלים (אם לא מיליארדים) מנוצלים בכל שנה לגינון נוי עירוני ברחבי המדינה. מערך עצום שפועל בצורה מדהימה, כדי שהערים שלנו יהיו ירוקות ויפות. והאמת, שבנושא הזה נעשית עבודה דיי טובה בהרבה מהערים בישראל. ועם זאת, הגינון העירוני מטרתו היא נוי בלבד, עצים ופרחים שיש לראותם בלבד. הרעיון שהצמחייה העירונית יכולה להיות צמחיית מאכל, הוא לא חדש אבל הוא עדיין בגדר חלום. נעשים פרוייקטים עצמאיים, יוזמות קטנות, גינות קהילתיות - אבל באף מקום, אין עדיין מדינות חותכת וברורה - להגדיל את צמחיית המאכל בעיר, לשימושם ולרווחתם של תושבי העיר. במציאות שאנחנו חיים, שהערים גדלות וכמות האוכלוסיה בהם עולה מיום ליום, חייבים לשנות את הגישה לצמחיית העיר. ואחת הפעולות הראשונות שיש לעשות, היא להפוך אחוז ניכר מהמאמץ העירוני בטיפוח גני העיר, לגידול צמחיית מאכל. במקום עצי נוי, עצי פרי. במקום ערוגות פרחים, ערוגות ירק. במקום שנשלם מיסים גם בזמן שאנחנו קונים אוכל, המיסים שאנחנו משלמים יספקו לנו אוכל. פשוט וניתן ליישום מיידי. בואו נבחן את האפקט. התוצאות יכולות להיות מרח...
תגובות
הוסף רשומת תגובה